תביעות בגין עיכוב באבחנת סרטן

מאת: עו"ד הילה יד-שלום | פורסם בתאריך: 17/10/18

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות לבתי המשפט בגין עיכוב באבחנת סרטן. השאלה המרכזית אשר עולה בהקשר של תביעת רשלנות רפואית במקרה של עיכוב באבחנת מחלת סרטן היא האם היה עיכוב באבחון המחלה כתוצאה מהתנהלות רשלנית של הרופא המטפל, או במילים אחרות: האם ניתן וצריך היה לגלות את קיומו של גידול מקנן או להעלות חשד לקיומו (שהיה צריך להוביל לעריכת בדיקות נוספות ולבסוף לאבחנה) עוד לפני המועד בו התגלה הגידול בסופו של דבר.

השאלה הנגזרת מכך, והחשובה לצורך ההחלטה בדבר הגשת התביעה היא: מהו הנזק שנגרם עקב העיכוב?
חשוב לזכור, כי על מנת שאותו עיכוב יוכל לשמש בסיס לעילת תביעה יש להוכיח כי רופא סביר היה יכול לאבחן את הגידול קודם למועד האבחון בפועל לאור המידע שהיה בפניו, הכולל את תוצאות הבדיקות שבוצעו, תלונות המטופל וכו'.

סוגיית עיכוב באבחנת גידולים סרטניים עשויה להיות רלוונטית בתחומי רפואה רבים (לרבות, רפואה פנימית כללית, גסטרואנטרולוגיה, ריאות, המטולוגיה) ובמחלות סרטן רבות – בהתאם לסוג הסרטן ואיבר המטרה (סרטן לימפומה כגון Non-Hodgkin’s Lymphoma (NHL), מלנומות לסוגיהן השונים (Melanoma), סרטן שד (Carcinoma), גידולים במעי הגס (CRC), סרטן חלל מערות האף (NPC), סרטני ריאה כגון Non-Small Cell Lung Cancer (NSCLC, וסוגים נוספים. לכל סוג סרטן מאפיינים שונים, סימפטומים שונים, דרכי התפשטות אופייניות ובדיקות אבחון הייחודיות לו. לכן, עת באים לשקול הגשת תביעה בגין עיכוב באבחנה יש לבחון – בשלב ראשון – האם ניתן היה לאבחן את קיומו של הגידול בהתאם לסוג המחלה שהתגלתה ומאפייניה הייחודיים, לפני מועד האבחון בפועל.

מתי ניתן לאבחן קיומה של מחלה סרטנית?

מחלת הסרטן הינה תוצאה של שינויים במטבוליזם התאי או שנגרם נזק ישיר ל-DNA. כתוצאה מכך נפגעים התהליכים הביולוגיים הנורמליים בתא ונגרמת התרבות מואצת של תאים. כיום מוכרים בעולם המדע והרפואה למעלה מ-200 סוגי סרטן שונים, הנבדלים זה מזה באיברי מטרה שבהם הם מתפתחים, בקצב התפתחותם, בסוג התאים, בפרוגנוזה שלהם ועוד. קיימים מצבים בהם ניתן להגיע לאבחנה מוקדמת של מחלת הסרטן אף לפני הופעת סימפטומים ותלונות  מצד החולה (שלב ההסתמנות הקלינית), זאת באמצעות בדיקות סקר (screening tests), לדוגמה בדיקות דם סמוי בצואה, בדיקות קולונוסקופיה (לאבחון סרטן במעי CRC colorectal cancer), בדיקת ממוגרפיה (לאבחון סרטן השד), בדיקת PSA – Prostatic specific antigen לאבחון סרטן הערמונית. כמו כן קיימים מצבים בהם ניתן לאבחן קיומו של הליך סרטני לפני הופעת סימפטומים באמצעות בדיקות הדמיה כגון בדיקות CT או MRI, בהן מתגלה באופן מקרי ממצא מחשיד אשר מחייב המשך בירור והגעה לאבחנה.

להלן יתמקד מאמר זה במקרים בהם הגידול הגיע לשלב ההסתמנות הקלינית, כלומר החולה חש בסימפטומים הגורמים לו לפנות לטיפול רפואי ולהתלונן עליהם, ומכאן אמור להתחיל הליך אבחון ובירור.

כיצד קובעים אם היה עיכוב באבחנה?

התנאי הראשון הנדרש כדי לבסס עיכוב באבחנה במקרים מסוג זה הוא קיומן של תלונות מצד המטופל. במקרים רבים, החולה מגיע בשלב הראשון עם תלונות אשר עשויות להיות תלונות סל שיכולות להתאים לקשת נרחבת של מצבים, לדוגמה תלונה על כאבי ראש. חובת הרופא היא לערוך בירור של סיבת הפניה אליו, לקבל פרטים על מהלך התלונה או המחלה מראשיתה ולערוך בדיקה גופנית מתאימה. לחובות אלה מתלווה החובה לערוך רישום רפואי מלא הכולל סיכום תמציתי של תלונות החולה, ממצאי הבדיקה הגופנית, האבחנה שנקבעה, והטיפול וההנחיות שנתנו לחולה.

במקרים רבים, תלונה של חולה יכולה וצריכה להדליק אור אדום אצל הרופא ולהוביל להפניית החולה להמשך בירור על מנת לשלול או לאמת את קיומו של החשד, למשל:

– תלונות חוזרות הנוגעות לילדים בנוגע לכאבי ראש עם או בלי הקאות, הפרעות בשיווי משקל, שינויים בהתנהגות וכו' צריכות להקים חשש לגידול במוח כאבחנה מבדלת ולהפנות את הילד להליך בירור ואבחון לשלילת האבחנה המבדלת או אישושה. במקרים של אבחנה מבדלת לגידולי מוח, כגון מדולובלסטומה (Medulloblastoma), גליובלסטומה (Glioblastoma multiforme או בקיצור GBM ואחרים), חלק מהליך הבירור כולל בשלב ראשון בדיקת קרקעית עיניים לצורך הערכת לחץ תוך עיני וכן ביצוע צילומי דימות כגון CT מוח ו-MRI מוח.

– תלונות על צרידות, אובדן תיאבון, שיעול כרוני, כאבים בחזה, ירידה במשקל, קוצר נשימה, כיח דמי (Hemoptysis) ותסמינים נוספים, במיוחד אם מדובר במטופל מעשן או מעשן לשעבר, צריכות להקים חשש לאבחנה מבדלת של סרטן ריאה ולהפנות את הנבדק להליך בירור ואבחון כגון צילומי ריאה, CT, ביופסיה וברונכוסקופיה (Bronchoscopy).

– תלונות על שינוי בפעילות המעיים (שלשול, עצירות וכו'), דימומים מפי הטבעת, נוכחות דם בצואה, עייפות או חולשה, אובדן משקל בלתי מוסבר צריכות להקים חשש לאבחנה מבדלת של סרטן המעי הגס ולגרום להפניית המטופל לבדיקות אבחון כגון דם סמוי בצואה, קולונוסקופיה ו/או קולונוסקופיה וירטואלית ובהמשך ביופסיות, בדיקות דם, צילום חזה, CT, PET CT, US, MRI ובדיקות נוספות.

תלונות שהועלו ע"י המטופל, אשר היו צריכות להוביל להעלאת אבחנה מבדלת, לבדיקות או בירור – ולמרות זאת לא נערך הליך בירור כלשהו ו/או הליך בירור לא מתאים – עשויות להקים עילת תביעה בגין עיכוב באבחנת גידול.

מהו הנזק בגין העיכוב?

הנזק שנגרם עקב גילוי הגידול באיחור נחלק לנזק ישיר ונזק עקיף: הנזק הישיר עקב העיכוב באבחון הנו הנזק שנגרם ישירות עקב התפתחות הגידול מעבר למועד בו ניתן וצריך היה לאבחן אותו, ולטפל בו. בתקופה זו המשיך הגידול לגרום להרס הרקמה הבריאה. לעתים למרבה הצער עקב האיחור באבחון, נמנעת האפשרות לבצע טיפולים שבכוחם להציל את חיי המטופל. במקרים בהם ניתן להסיר את הגידול או חלקו בניתוח, ההליך הניתוחי יהפוך מורכב יותר ככל שאזור הניתוח יגדל, ובהתאמה יגדלו הסיכון לסיבוכים והטיפולים הנלווים שיידרשו כגון הקרנות, כימותרפיה וכו'.

להלן דוגמאות אפשריות לנזקים ישירים כתוצאה מעיכוב באבחנה:

א. גידולי לימפומה אגרסיביים שהתפתחו באיבר בודד (לדוגמה בטחול) ולא אובחנו בשלב מוקדם עלולים להתפשט לחלל הבטן ולמנוע את האפשרות לבצע כריתה מוחלטת של הגידול באמצעות ניתוח, פעולה אשר הייתה עשויה למנוע את התפשטות הגידול לאיברים נוספים.

ב. בגידולים בעיניים, ככל שהאבחון מתבצע בשלב מוקדם יותר, כאשר הגידול קטן יותר, ניתן לטפל בו באמצעות קרינה ממוקדת וכך הסיכון לפגיעה בראייה קטן בעוד שאבחון מאוחר כאשר הגידול מעבר לגודל מסוים מונע אפשרות לטיפול בקרינה ממוקדת והנזק לראיה גדל.

הנזק העקיף הנו הסיכון להיווצרות גרורות או להישנות גרורתית של הגידול באיבר המטרה או באיברים נוספים כתוצאה מהשלב אליו הגיע הגידול במועד האבחנה. במקרים רבים – מטבע הדברים – הסיכוי להיווצרות גרורות או להישנות הגידול גדל ככל שמדובר בגידול גדול יותר, שאובחן בשלב מתקדם יותר. התוצאה הישירה של מצב זה הנה החמרה בפרוגנוזה של החולה, דהיינו בסיכוייו להחלים מהמחלה. בשפה המשפטית מכונה מצב זה אובדן סיכויי החלמה. לדוגמה, בגידולים בעור (Melanoma), ככל שהאבחון מתבצע בשלב מוקדם יותר הפרוגנוזה (Prognosis) משתנה באופן משמעותי: לעומת סיכויי הישרדות של 100% במצב בו המחלה מתגלה בשלב מוקדם פוחתים הסיכויים לפחות מ-10% כאשר נוצרות גרורות בעת האבחנה.

בתי המשפט קבעו כי אובדן סיכויי החלמה הנו נזק בר פיצוי.
לפיכך בתביעות בגין עיכוב באבחנה אחד מראשי הנזק עשוי להיות פיצוי בגין הסיכון שנגרם לחזרת המחלה עקב העיכוב באבחון.

ואם אין נזק?

קיימים מקרים, בהם גם כאשר ניתן להוכיח כי ניתן היה לאבחן את הגידול במועד מוקדם מהמועד בו אובחן בפועל, לא ניתן להוכיח כי נגרם נזק ישיר או עקיף עקב העיכוב באבחנה. כמו כן ייתכנו מצבים בהם למרות העיכוב באבחנה אין שינוי בשיטת הטיפול והטיפול הרפואי שיינתן במועד בו התגלה הגידול הנו זהה לטיפול שהיה מבוצע אילו הגידול נתגלה במועד שניתן היה לגלותו. לפיכך, ייתכנו מקרים בהם הנזק שנותר נובע ישירות מקיומה של המחלה עצמה, שהיא כמובן איננה תוצאה של רשלנות הצוות הרפואי. במקרים אלה, למרות שלכאורה קיימת רשלנות רפואית בעיכוב בגילוי הגידול, אין בנמצא נזק בר תביעה. כאשר ניתן לבסס קיומו של עיכוב באבחנה מחד, וכאשר ניתן להוכיח כי כתוצאה מהעיכוב נגרם נזק (ישיר, עקיף או שניהם גם יחד) קיימת תשתית להגשת תביעת רשלנות רפואית.

משרדנו מתמחה בטיפול בתביעות רשלנות רפואית, לרבות בתביעות בגין עיכוב באבחנת סרטן ובעל ניסיון רב בניהול תביעות אלה.
צוות המשרד ישמח לתת ייעוץ בנושא סיכויי תביעות בעילה זו, ואתם מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה!