"מרוץ המכשולים" בדרך להכרה בתביעת מיקרו-טראומה: האם בית הדין הארצי לעבודה קבע רף חדש?

מאת: עו"ד הילה יד שלום / 15.1.18

תביעות רבות מוגשות לבית הדין לעבודה על מנת להכיר במחלה או ליקוי גופני מהם סובל הנפגע כפגיעה בעבודה, כלומר כי המחלה נגרמה עקב תנאי העבודה (זאת להבדיל ממחלה או ליקוי גופני אשר נובעים מאירוע תאונתי מסוים – "תאונת עבודה"). מאמר זה עוסק בשאלת הקשר הסיבתי עת עסקינן בפגימות המתרחשות במנגנון של מיקרו-טראומה ומחלות מקצוע.

על קצה המזלג, פגיעה על פי מנגנון המיקרו-טראומה מתייחסת לאותם מצבים בהם שיגרת העבודה כרוכה בפעולות החוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, כאשר כל אחת בפני עצמה אינה יוצרת פגיעה כלשהי, אולם הצטברותן, בתדירות מסוימת ולפרק זמן ממושך, גורמת לפגיעה המופיעה אצל הנפגע.

מנגנון המיקרו-טראומה הינו יציר פסיקת בית הדין הארצי לעבודה אשר נועד לתת מענה למצבים בהם מחלה נגרמת עקב תנאי העבודה, אך לא ניתן להכיר בה כ-"מחלת מקצוע" מאחר ומחלות המקצוע הנן רשימה סגורה של מחלות אשר מופיעות בתקנות הביטוח הלאומי ומדובר ברשימה שאינה מתעדכנת לעתים תכופות ואינה יכולה להכיל את כל המחלות שיכולות להיגרם עקב תנאי העבודה. בתביעות מיקרו-טראומה על העובד להוכיח בראש ובראשונה תשתית עובדתית המתאימה לפגיעה מסוג מיקרו-טראומה. משהוכחה התשתית העובדתית הנדרשת, עובר בית הדין לשלב הבא, שהינו בדיקת קיומו של קשר סיבתי בין אותן פגיעות זעירות חוזרות ונשנות בעבודה לבין הליקוי או המחלה שהתגלו אצל הנפגע.

משהוכח קיומו של קשר סיבתי, אזי על פי חוק הביטוח הלאומי, כאשר מדובר בפגיעה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, על המבוטח להוכיח כי השפעת תנאי העבודה לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. בית הדין הארצי קבע כי כאשר מידת השפעת תנאי העבודה מוערכת ב-20% ומעלה, מדובר בהשפעה שאינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, והפגיעה תוכר כפגיעה בעבודה.

לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי ומידת השפעת תנאי העבודה נזקק בית הדין למומחה רפואי מטעמו.

הוכחת הקשר הסיבתי

על פי פסיקתו משכבר הימים של בית הדין הארצי לעבודה, אשר הובהרה לפני מספר שנים בפסק הדין בעניין יעקב סיטרוק (בר"ע 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי – יעקב סיטרוק (15.7.13), נקבע כי על הנפגע מוטלת החובה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין תנאי העבודה למחלה. זהו תנאי הסף לבדיקת מידת ההשפעה של תנאי העבודה על היווצרות המחלה אצל הנפגע (ראו לדוגמה בר"ע 49412-06-13 המוסד לביטוח לאומי – דוד לוגסי (6.11.13), בר"ע 1812-02-14 נתן עומסי – המוסד לביטוח לאומי (26.5.14)).

בהתאם לפסיקה זו של בית הדין הארצי לעבודה, המומחים מטעם בתי הדין לעבודה נתבקשו בעבר להשיב האם קיים לדעתם קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. בתי הדין נהגו להעביר למומחה שאלות בנוסח כדלקמן (או נוסח דומה אחר): "האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?".

מאז הלכת סיטרוק בית הדין הארצי לעבודה עיבה את הפרשנות שיש ליתן לרף הסיבתיות של 50%, ובהתאמה ערך שינוי בנוסח השאלות שיופנו למומחה מטעם בית הדין על מנת לסלק קושי זה. שינוי זה הוא לב ליבו של מאמר זה ולדעת המחברת טומן בחובו שינוי של ממש בתפיסה העקרונית ובפרשנות שנותן בית הדין לרף הסיבתיות.

מבלי להתעמק יתר על המידה בסיבות שהובילו לשינוי זה נאמר, כי המומחים שהתמנו על ידי בית הדין מצאו עצמם מתקשים ליתן מענה לשאלה העקרונית בדבר קיום או היעדר קשר סיבתי בהתאם לרף של 50%, בין היתר כאשר בעולם התוכן של מדע הרפואה קביעת קיומו של קשר סיבתי דורש ודאות קרובה למוחלטת (בהתאם לקריטריונים של Hill לקביעת קשר סיבתי). במקרים רבים הופנו למומחים מטעם ביה"ד שאלות הבהרה במספר סבבים ובמבחן התוצאה הסופית היה קשה עד מאד לחלץ מתשובות המומחים עמדה ברורה לשאלת קיומו או היעדרו של קשר סיבתי.

בנוסף, הקושי ששאלה בנוסח זה הציבה בפני מבוטחים-תובעים היה כי לכאורה מדובר היה ברף גבוה מאוד, רף שהוא גבוה בהרבה ממידת השפעה של 20%, שהינה מספקת לצורך הכרה בליקוי כנובע מתנאי העבודה. בעב"ל  16361-02-14 משה קמחזי – המוסד לביטוח לאומי (1.1.15) בית הדין הארצי הבהיר למומחה שמונה כיצד עליו לבחון האם קיימת סבירות של מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי:

"אנא קח בחשבון כי לצורך קביעה כי קיים קשר סיבתי מבחינה משפטית די בכך שיש סבירות העולה על 50% (לפי אותה "אסכולה רפואית" ככל שקיימת) כי חשיפה לאסבסט הינה אחד הגורמים (גם אם זניח) לסרטן המעי הגס, וזאת בהתעלם בשלב זה משאר הגורמים. היינו ובמילים אחרות – השאלה הינה האם סביר יותר לקבוע שהחשיפה לאסבסט השפיעה במידה זו או אחרת על מחלתו של המערער (או החמרתה או החשתה), לעומת המצב ההפוך שהחשיפה לאסבסט לא השפיעה כלל. במסגרת זו יש לקחת בחשבון גם את נתוניו האישיים של המערער דוגמת גילו, מאפייני מחלתו, מידת החשיפה וכיו"ב".

בהסבירו זאת הבהיר בית הדין הארצי כי הניסוח הקודם של השאלה לא שיקף כהלכה את שאלת הקשר הסיבתי, ושבשלב זה על המומחה לבחון רק האם רק סביר יותר כי תנאי העבודה השפיעו במידה כלשהי (אפילו זניחה יחסית לגורמים אחרים) על הופעת המחלה מאשר שתנאי העבודה לא השפיעו כלל על הופעתה.

שינוי מהותי בניסוח השאלות למומחים

בעקבות הבהרה זו ובעקבות פסקי דין נוספים של בית הדין הארצי לעבודה (לדוגמה עב"ל 14732-05-14 חיים לנדאו – המלל (8.12.15), עב"ל 33737-01-16 מנחם יעיש – המלל (26.9.16), עב"ל 3956-09-14 יהודית טרגן – המלל (15.9.15), חל שינוי מהותי בניסוח השאלות המופנות למומחים.

הניסוח היום מסביר כהלכה למומחים את השלבים השונים של בחינת הקשר הסיבתי ומידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת המחלה. הלכה זו מיושמת גם בבתי הדין האזוריים (לדוגמה בל (חי') 56781-06-13  חיים שמעון שפריר – המוסד לביטוח לאומי (16.6.15), בל (חי') 6472-02-14  בוריס כץ – המוסד לביטוח לאומי (31.10.16).

לדעתנו שינוי הניסוח מסייע למומחים להבין את שנדרש מהם לבחון בעת מתן מענה לשאלות המופנות אליהם, הבהיר להם את רף הסיבתיות, וסייע לסלק מחסום שהיה קודם לכן לפעמים גבוה מדי, שלא בצדק. כפי שצוין, זהו שינוי קונספטואלי של ממש.

בעקבות פסיקות אחרונות אלה, אנו מקפידים בכל תביעה מסוג זה בה ממנה בית הדין לעבודה מומחה, כי השאלות אשר יופנו למומחה יתאמו את ההלכה. אנו סבורים, כי פרשנות בית הדין הארצי לשאלת רף ההוכחה לקיום קשר סיבתי צריכה לעמוד כנר לרגלי בתי הדין לעבודה במועד העברת שאלות למומחים מטעם בית הדין. מתן כלים ופרשנות בהירה למומחים הנה הדרך היחידה להתגבר על הפער המובנה בין קשר סיבתי מדעי שמשמעו וודאות מוחלטת לבין קשר סיבתי משמעי – כפי שפורש ע"י בית הדין הארצי.

משרדנו מטפל בתביעות רבות של פגיעות במנגנון מיקרו-טראומה
וישמח לתרום מניסיונו והידע שנצבר בעשרות שנות ניהול תביעות מעין אלו.
צוות משרדנו ישמח לתת ייעוץ בנושא סיכויי תביעות – מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה וסוגיה בעניין.

פרטי התקשרות

כתובת: בנין 'צים', שד' פל-ים 7-9
ת.ד. 400
חיפה, מיקוד 31003

טלפון: 04-8663483
פקס:04-8660794
צור קשר
שם מלא:
מייל:
טלפון:
הודעה: